וולקאם!

שמי מלני, בן-אדם עם רחם בת 27, ואני כאן לדבר על משהו שאני אוהבת לכנות "הלוגיסטיקה של הסקס". הדברים שאנחנו צריכים בשביל מין. הדברים המוחשיים שעולים כסף, זמן, ידע, ופריבילגיה. החלק הפחות מושך של המין, שדורש תכנון, מחשבה, ותקשורת. אנחנו אוהבים לחשוב על סקס כאירוע ספונטני של תשוקה, אבל ככל שאנו גדלים מגלים שהרבה יותר מזה נדרש כדי לנהל חיי מין בריאים. במילים אחרות: אמצעי מניעה, מניעת הריון, ובריאות מינית.

השנה היא 2019, המיקום הוא תל אביב, ולהשיג אמצעי מניעה טבעיים הוא מסע ייסורים ארוך ומסורבל. אולי אני מבקשת יותר מדי? אולי אני נידונה להתנזרות או לחרדה מתמדת מהריון והפלות טראומתיות דרך קופת החולים? לא, אני בטוחה שיש עוד נשים שמרגישות כמוני: אנחנו רוצות לקיים יחסי מין מוגנים באופן שאינו משבש לנו את המאזן ההורמונלי או דורש הליך חודרני.

אני לא רופאת נשים, לא סקסולוגית, לא מדענית ולא שום דבר כזה. אין לי סמכות רפואית לתת המלצות. הידע שצברתי, ואותו אני ממשיכה לחקור, מקורו באינטרנט, משיחות עם רופאי נשים, רופאי משפחה ויועצות פוריות, וחוויות אישיות של חברותיי. אני כאן כדי לחקור ביחד אתכם את האופציות האלטרנטיביות שקיימות בפניכם (גברים ונשים כאחד), להעלות את המודעות סביב הנושא, לדבר על זה, וגם: לחסוך מכם את הטרחה והאנרגיות שאני הוצאתי כשנתקעתי באינספור "אין כניסות" במערכת הבריאות הישראלית.

אז איך הגעתי לכאן?

אני האחוז. באתר של מכבי כתוב שקונדומים יעילים במניעת הריון ב-98 אחוז מהמקרים. כנראה שאחוז אחד מהסטטיסטיקה מיועד לקונדומים שנקרעו, שלא עשו בהם שימוש נכון, שפג תוקפם. האחוז האחרון מיועד לנשים שאיכשהו, השד יודע איך, נכנסו להריון למרות שהקונדום תפקד כמו שצריך. אומר לכם עכשיו שזה לא מיתוס, זה דבר שקורה, וזה קרה לי.

אחרי הריון מפתיע מאוד והפלה לא מוצלחת בכדורים, שבסופה רופא נחמד היה צריך לשלוף מבין רגליי את עוברי המת (לא יום ראשון כיף במיוחד), נוכל להסכים שלהמשיך לקיים יחסי מין עם קונדום ולהתפלל ש'יהיה טוב' זו כבר לא תשובה מספקת. בנוסף, מעולם לא לקחתי גלולות ואני לא מתכוונת להתחיל, ועל זה נוכל לדון בפוסט נפרד, אבל בינתיים בואו נצא מנקודת הנחה שזה גם לא פתרון עבורי.

התחלתי לחקור. אילו אופציות קיימות עבורי? מה חשוב לי ועל מה אני מוכנה להתפשר? מה רופאים ממליצים, ואיזו אידיאולוגיה נמצאת בבסיס ההמלצות שלהם? מדוע קיימות אופציות מסוימות שמוכרות לכולם, ואילו אחרות שאחוזי הצלחתן זהות שלא מדברים עליהן וקשה להשיג אותן?

מה שהכי הפתיע אותי, זה שגם כשקיבלתי החלטה מודעת לגבי אמצעי המניעה שמעניינים אותי ויצאתי להשיגם, נתקלתי ב"ברקסים" מרופאים ויועצות. "זה מיושן, לא המלצתי על זה כבר 30 שנה," "זה המון טרחה להשיג את זה, את בטוחה שאת רוצה?", "אין לזה 100 אחוז הצלחה, לא הייתי ממליצה לך." התחלתי להרגיש כמו חייל חסר משמעות, קורבן של המערכת, שרק רואים בי שפן ניסויים של תרופות שמי יודע מה הם יעשו לי בעוד עשור או שניים. שאין לי קול.

דרך הבלוג הזה אני מקווה לגלות יחד אתכם שיש דרך אחרת. שהאופציות קיימות, ואפשר להשיג אותם אם רק יודעים איך. אחסוך לכם זמני המתנה ממושכים אצל רופאים שאין להם מענה עבורך, שיחות נפש רוקחים, את התסכול של להביא את הטפסים הלא נכונים. תקבלו חוויית משתמש ממקור ראשון של כל האמצעים שאני מוצאת

.

אז תודה שהצטרפתם, ואני מאחלת לנו דרך צלחה, ובטוחה.